הפרויקט נולד מתוך סיפור אישי ומסורת משפחתית של קהילת יהודי בוכרה, ומתרחב לחקר תרבויות, מסחר ואדריכלות לאורך דרך המשי. נקודת המוצא היא בתי התה המסורתיים במרכז אסיה, מוקדי מפגש חברתיים בלתי־דתיים ששימשו להעברת ידע, רכילות ומשא ומתן עסקי, ושילבו בין אירוח, אוכל ושתייה לבין עיצוב פנים מסורתי הכולל חומרים טבעיים, פתיחות למרחב ושילוב מלאכת יד מקומית. לצד זאת נבחנת תקופת השלטון הסובייטי, שבה מוסדות אלה עברו טרנספורמציה לבתי תה אדומים – כלי תעמולה ושינוי חברתי, אך שמרו על חלק מערכי המפגש המקומי. ההקשר ההיסטורי נפרש על פני נתיבי המסחר היבשתיים והימיים שחיברו את סין, המזרח התיכון ואסיה המרכזית, ואפשרו חילופי ידע, טכנולוגיה ואמנות בין תרבויות רחוקות.

המהלך האדריכלי של הפרויקט בוחן את בתי התה ותחנות המסחר כמו קרוואן־סריי וחאנים כאלמנטים המשלבים זהות תרבותית ופונקציה קהילתית, תוך השוואה בין דגמים מסורתיים לפרשנויות מודרניות. מתוך כך נבנית פרשנות עכשווית, התערבות ציבורית־אדריכלית חדשה בהשראת דרך המשי, השואבת צורות אדריכליות היסטוריות ומשלבת אותן במבנה מודרני שנבנה באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. המרחב המוצע משמר את הערכים החברתיים של בתי התה כמקום לעצירה, לשיח ולחיבור בין אנשים, ומתרגם אותם להקשרים בני זמננו של חינוך, טכנולוגיה ואמנות.